חיפוש באתר זה וכללי

יום חמישי, 17 ביוני 2010

עצות של סבתי פנינה רוזנבלום

הפעם, באופן יוצא דופן בלי תמונה.
כן, אני הנכד של פנינה רוזנבלום, זה ניתן לבדיקה ואמיתי. ועל רגלי הקטנות בהיותי ילד עמדתי לידה במטבח ושמעתי עצות פולניות כמיטב המסורת כגון:
"אני לא מבשלת לפי כמויות, הכל לפי הרגש. מוסיפים קצת מזה ואולי קצת ממשהו אחר אם מרגישים שחסר". ובכל זאת סבתא ? (אני שואל), "ככה בערך חצי קערה", ומה גודל הקערה ? (אני שואל), "לא יודעת" הבישול הבאמת איכותי איננו נעשה לפי כמויות אלא לפי הניסיון והרגש. אני מאוד שונא לקרוא למשל "שים 3 עגבניות קלופות", באיזה גודל ? קטנות אולי יהיה מעט מדי, גדולות יהיה אולי הרבה מדי וכד'.
בהמשך לפיסקה קודמת.... אמרה פרל'ה רוזנבלום "החשיבות לכמויות היא שולית, יש חשיבות ליחס הכמויות בין החומרים"... איינשטיין היא אולי לא הייתה אבל ניסיון חיים היה לה הרבה יותר.
"צריך לטעום את העיסה לפני הבישול". תגידו איכס, מה אני אטעם את עיסת הגפילטע פיש  או עיסת כדורי הבשר לפני שאבשל ? כן, תטעם ותרגיש אולי חסר בצל, פלפל, מלח, סוכר ועוד ולא יקרה לך כלום. אנשים אוכלים קרפצ'יו, סטייק טרטר וכו' ולא רוצים לטעום אוכל מבושל טרם שיהיה מוכן לגמרי, אבסורד. כמה מלח, כמה פלפל ? (אני שואל), "שים קצת פחות ממה שאתה חושב, אחרי זה תמיד תוכל לתקן"
"אם זה טעים לי, זה יהיה טעים גם לאחרים, לפחות לרובם". טעים לך ? תהיה בטוח שגם אחרים יאהבו רק אל תהיה סובייקטיבי כי את/ה בישלת את זה. לא טעים לך, אל תיזרוק, בצע שיפוצים ותיקונים, עוד תיבול, אידוי עודף מים, עוד קצת רוטב וכד'.
"לא זורקים שום דבר". אני לא זורק כלום. הכנתי סושי לבתי ערבה לארוע קטן שהיא ערכה. נשארו לי קצת גזר חתוך, קצת פרוסות קישוא, מעט טונה טרייה, קצת גבינת ברי (כן כן, זה הולך נפלא בתוך סושי - בפוסט אחר על סושי בקלי קלוטו). באותו ערב זה היה בפריטטה שאלו היו מרכיביה.
"מותר לנסות, מקסימום תזרוק". סתם עיצה פולנית, היא לא זרקה מעולם פרור לחם שנותר. אבל בתכל'ס, מכל דבר לא מוצלח אפשר בשינויים יצירתיים לעשות משהו מוצלח.
ואחת לסיום - "בשביל לקנות מיץ בקיוסק ? מה, המיץ בבית לא טוב?". אז עוד היו קיוסקים והתפוזים היו תפוזים עסיסיים, היום הכל בר-מיץ, מיצו-נט, ברקומיץ........וגו'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה