מבשלת פפו ויקב נבות - מסעדה ב-צלפון

על בסיסם של מבשלה, יקב ומחלבה ממקום אחר הוקמה מסעדה במושב צלפון. וברשותכם אתחיל במשל הידוע על האב הנוטה למות ומכנס את ילדיו ונותן לכל אחד מקל ומבקש מהם לשבור אותו, דבר שנעשה בקלות ואז הוא מאגד את המקלות לצרור ואף אחד לא מצליח לשבור את הצרור והנמשל ידוע. ומה זה קשור למסעדת פפו ? משני טעמים (תרתי משמע), הראשון כי מדובר בשילוב של יקב, מבשלה ומחלבה (מכפר טרומן) שהם הרכב מנצח באופן כללי למשהו קליל, והשני לקראת סוף הביקורת על מסעדה זו.

המסעדה נמצאת במושב צלפון, ליד צומת נחשון, ברחוב התאנה 49 (לא אומר הרבה) ויש שילוט טוב עד למקום ופשוט מאוד להגיע. יש חניה במקום. המסעדה מורכבת מחלק פנימי בו נמצא המטבח, דלפק מזיגת בירה, מקררי יין ובירה, שולחנות לסועדים וקישוטים תואמים את רוח המקום, החלק החיצוני הוא מרפסת מקורה שניתן לסגור אותה בחורף ואשר צופה אל כרמים, מראה נפוץ במטה יהודה אשר מקרין שלווה פסטורלית וללא רעשי סביבה.

מוטי מסביר על הכנת בירה

הגענו שמונה אנשים לבראנצ' של שישי (שבת סגור), במקום היו מעט סועדים. השולחנות במרפסת גדולים ומאפשרים לפרוס את האוכל והשתיה בנוחיות ויש מרווח סביר בין הכסאות, בקיצור ישיבה נוחה מאוד יחסית למסעדות אחרות. את המקום מנהל מוטי בוהדנה ואולי מנהל זו אמירה פשוטה מדי, מוטי שולט בכל ביד רמה כי הוא המבשלה, היקב, המסעדה, המביא והמוציא (ולא רק לחם מן הארץ).

ולארוחה - הזמנו פלטות גבינות, פלטות ירקות ופוקצ'ות, תוספת לחם, מגוון בירות ו-2 בקבוקי יין. הגבינות תוצרת מחלבת בוטיק מכפר טרוומן היו מעולות, גבינות איכותיות ומסוגים שונים שלא כולם מקובלים כגון מנצ'גו למשל, סנט-מור מאוד מיוחדת, פרמזן רכה מעט ועוד, פלטה בהחלט נדיבה. תוספת הירקות הייתה עגבניות, מלפפונים, פלפלים כשהכל חתוך לפרוסות ומתובל, לא משהו לספר עליו בבית. הפוקצות טובות, שגרתיות. הלחם הוא משהו בין ג'בטה ללחם ספרדי שדומה בצורתו ושונה בטעמו, סביר בהחלט.

יקב נבות מייצר 2 יינות בלבד- 100% קברנה סוביניון ו-100% מרלו, יינות זניים. לעת זו פותח מוטי בקבוקים משנת 2009, יינות שהיו בחביות עץ למעלה מ-20 חודש. לבקשת חלק מהסועדים פתחנו במרלו, מתקתק מעט, כאילו לא גמר את התסיסה בחבית, היין עדין עם טעם טוב בפה, טעם שלא יורד לגרון, אין מי שלא יאהב אותו, יין של מסיבות אני קורא לו. אניני הטעם יעדיפו את הקברנה סוביניון של יקב נבות, מאוד יבש עד כדי חמיצות עדינה, טעם עץ/חבית עדין, טעם שיורד עמוק לגרון ובכל זאת לא יין "חזק", בהחלט יין יחודי. מחיר היין לשתיה במסעדה הוא 85 ש"ח, בהחלט מחיר סביר בהתחשב בזה שהיין נמכר למי שקונה הביתה ב-75 ש"ח לבקבוק, מאוד הוגן. http://www.navot-winery.co.il/

מבשלת פפו מייצרת מיגוון סוגי בירה ואשר לכל אחת שם של אשה כגון: אלישבע, תרצה, עלמה ועוד. ישנה איל סקוטית, טראפיסט בלגית, סטאוט, טראפיסטית כהה ועוד סוגים. טעמתי כמה מהן ועוד לפני זה בבית יצא לי לשתות כמה סוגים ממבשלת פפו. לא נפלתי מהכסא מאף לא אחת מהן, אדגיש כי אף אחת איננה "נפילה", הן בהחלט משתוות לרמת בירות בוטיק אחרות בארץ אבל יש רבות בארץ טובות מהן ביותר מדרגה אחת. הטראפיסיטית הבלגית חלשה מדי, הכהה מרירה מדי, הסטאוט הוא עם קצף לא סמיך כמו שצריך להיות לסטאוט והיא דלילה מדי אבל המיגוון מפצה בהחלט וכאמור הן סבירות.

ובלי לספר קצת על מוטי אי אפשר, קפיץ שמניע את המסעדה, לוקח הזמנות, מגיש, מתעניין ובעיקר מספר ומסביר. מגיע לשולחן עם חיטה קלוייה כהה, זו ששמים בבירות לעשותן כהות (בסטאוט יש כ-12% חיטה קלוייה), מביא גם חיטה קלוייה מעט, מסביר על ההבדל, נותן לטעום, מסביר כיצד נעשית הבירה, מהיכן מביאים את החומרים, כיף לשמוע אותו, את התשוקה הבוערת לאוכל ושתייה. בשולחן אחר הוא מסביר על היין, זוג שהגיע הוא לוקח לפתח הכרם ומסביר על הגפנים והכל מתנהל בשלווה וללא דופי, כל בקשה מתמלאת מהר.

שמונה אנשים, 2 פלטות גבינות וירקות, 2 פוקצ'ות, 3 סלסלות לחם, 2 בקבוקי יין, 6 בירות והכל 466 ש"ח בלבד, השארנו 20% טיפ.

ולא שכחתי את הנמשל, הטעם השני שהובטח בהתחלה. מעט מהדברים הם מעולים, יין הקברנה, הגבינות בחלקן ומוטי כמובן לצד השקט והפסטורליה. שאר הדברים בינוניים עד טובים. ובכל אופן המקום מקבל אצלי ציון 9 (מ-10) כי השילוב הכולל והסטינג של כל המרכיבים יוצר חבילה מנצחת בהחלט, שווה ליסוע במיוחד לבוקר מענג.

מוטי מארגן במקום גם ארוחות לקבוצות גדולות, יש הרבה מקום. 02-9992291, 054-5304576.

מסעדת El Rincon de Madrid ומתכון לסנגריה של המסעדה

עם חוליו הבעלים

ובכן, ספק מסעדה, ספק טאפאס בר, כניסה ארוכה עם דלפק ישיבה לאורך מקרר ובו מעט סוגי טאפאס. על הקיר מאחור התפריט בטוש לבן על לוח שחור במספר שפות, כתוב בעברית "מטבח ספרדי מסורתי" ולמה ? כי אשתי כתבה זאת ברשותו של בעל המסעדה, חוליו, בחור כבן 40, מקסים ומדבר אנגלית בהחלט סבירה, תופעה יוצאת דופן במסעדות במדריד. במרתףף, 4-5 שולחנות מכוסים בבד פפיטה כחול-לבן ומשמשים לארוחה מתפריט די עשיר. היינות בחלקם במסעדה הם מיקב בוטיק של חבר של חוליו הבעלים, יינות צעירים ומבטיחים 1.8-2.0 יורו לכוס נדיבה בהחלט. במסעדה עובדת גם טבחית אשר מבשלת הכל טרי מדי יום ומנות הטאפאס והרסיונס נדיבות בהחלט וטעימות, לא גורמה אבל מוקפד, טעים ומשביע. המסעדה מדורגת ע"י TRIPADVISOR במקום ה-26 מתוך כ-4,300 מסעדות במדריד, ראו להלן:

http://www.blogger.com/blogger.g?blogID=8165692660515719773#editor/target=post;postID=6835838112409951320
אתר המסעדה כרגע בבניה http://www.elrincondemadrid.com
כתובת:
Calle Coloreros, 4

בר הטאפאס

הכיתוב בעברית שהוספנו

28013 Madrid
לא רחוק מכיכר מיור וכיכר סול בסמטה קטנה.

ועכשיו, למתכון הסנגריה של חוליו, הוא מכין אותו טרי, לא מראש ובמקרה זה הוא גם לא הזול ביותר במדריד. אבל ראשית סנגריה פירושה מדמם ומרבית האנשים מכינים אותה מיין אדום ומיץ תפוזים וגם בויקיפדיה זה רשום כך - אז דעו כי זו טעות גסה ונפוצה וטעמה של סנגריה כזו איננו דומה לטעם של האמיתית. לסנגריה אמיתית יש מרירות עדינה הבאה כתוצאה מהוספת ליקר או אפריטיף כלשהו כגון רום, ברנדי, ג'ין או במתכון שלהלן - וורמוט (מרטיני לבן) החביב על תושבי מדריד. שיגעון שלי - כדי בכל אופן, למי שרוצה, לתת כמו טעם תפוזים מריר עדין - תוספת 100 מ"ל קמפארי למרכיבים שלמטה ושהספרדים לא יקראו את זה.

הסנגריה כל כך זולה במסעדות במדריד עד כדי כך שישבנו בכיכר קטנה, בחוץ, על ליטר וחצי סנגריה משובחת ב-9.90 יורו.

סנגריה שהוכנה בבית על פי המתכון של חוליו

ולמתכון של חוליו - להכנת 1 ליטר סנגריה:
400 מ"ל יין אדום יבש
200 מ"ל וורמוט (מרטיני לבן)
200 מ"ל לימונדה מוגזת (שוופס חובה בשל המרירות)
200 מ"ל סודה
קוביות לימון טרי
הרבה קרח
לשתות מייד כי חשוב שהגיזוז העדין ישאר.

אחוז האלכוהול בסנגריה זו הוא כ-8% (15% בוורמוט ו-13% ביין אדום ממוצע) ולכן ניתן לשתות הרבה יחסית מבלי להשתכר.

יין - מרום גליל סינגל של סגל - שווה כל אגורה

אני שמח לכתוב על יין מיקב/יצרן שבעבר נחשב ליצרן של יינות פשוטים ומוציא זה מספר שנים יין בהחלט איכותי, כמו גם בפוסט קודם בו כתבתי על דומיין אדום של ברקן. לא לטעות ולא להשוות ביניהם, זה של סגל טוב בהרבה וגם עולה כפול ועדיין במחיר שווה לכל נפש.

אני לא שתייןן כפייתי של יינות סגל אבל דווקא מרום גליל סינגל קברנה-סוביניון בהחלט עשה לי את זה. היין ששתיתי יושן בחביות עץ אלון צרפתי חדשות כ-16 חודשים והוא מכיל 14% אלכוהול. הענבים גודלו בכרם דישון. צבעו מאוד נעים לעין (בורדו עמוק), טעם העץ ניכר וניחוחות הדומים לריחו של בהרט עולים ממנו. ישנם גם מיגוון של טעמים פירותיים נעימים לחיך (אינני מומחה על מנת לאבחן אלו פירות אבל מתיקות עדינה מעידה על הפירותיות), הוא איננו עוקצני אבל טעמו ניכר מייד כבר על הלשון ללא שצריך להשהותו בכוס אפילו מספר שניות, בבליעה ניכר טעמו אבל פחות מאשר על הלשון.

מחירו של היין בין 50 ל-60 ש"ח (תלוי בחנות ובכמות) ובמסעדות כ-100 ש"ח, ממש מציאה !!!

יין זה מבציר בשנים שונות, יושן זמנים שונים בין 14 ל-20 חודש בחביות עץ חדשות, לפעמים רק אלון צרפתי ולפעמים בחלקו באלון אמריקאי ואחוזי האלכוהול בין 13.5 ל-14 אחוז. בציר 2005 נחשב לטוב ביותר של יין זה, לא שתיתי אבל הביקורות מעידות וגם היקב עצמו מתהדר בבציר זה.

למי שאוהב טעמים מודגשים עם מתיקות עדינה מאוד, קנו, טעמו ולא תתאכזבו !!!

יין דומיין אדום חולדה - המלצה, זול ונחמד

יין זה הוא תוצרת ברקן ומדובר בבלנד המכיל קברנה סוביניון, מרלו, ארגמן וקריניאן. אינני חובב גדול של יינות ברקן אבל אני כן חובב בלנדים ויין זה פשוט נחמד אם אפשר להגדיר כך יין.

יש הרואים בבלנדים יינות נחותים, אמונה לא נכונה. גם יינות בורדו המפורסמים ברובם בלנדים למשל, יינות הלואר, יינות קאהור ועוד ועוד ובעצם מיגוון עצום של יינות צרפתיים מפורסמים. בישראל יש עוד יינות בלנד מצויינים שברובם יקרים יותר כגון של יקב סוסון ים (גאודי) או של יקב אמפורה במחירים המתחילים ב-60 ש"ח לבקבוק ונותנים תמורה מלאה לכסף.

צבעו אדום - סגלגל ועמוק, מתיקות מאוד עדינה שמתפשטת בפה ובגרון והוא מתאים גם למי שאיננו חובב שתיית יין אדום בכל יום. מצויין להגשה לאורחים שטעמם ביין שונה שכן הוא איננו חזק וגם איננו חלש ומצד שני נעים לחיך.

נמצא במרכולים במחיר של כ-24 ש"ח לבקבוק (ובמבצע 5 ב-100), מחיר שווה לכל נפש ובעצם זול מאוד ושווה כל אגורה. מי שנוהג לשתות יין בכל יום יהנה גם הוא מתמורה מלאה לכספו ואף יותר.

יין - מקוריות ומיספור

רובנו יודעים כי יצרן יין איננו יכול לקרוא ליין נתזים שלו שמפניה אם איננו מגדל את הענבים באזור שמפיין שבצרפת ו/או הוא איננו חבר באיגוד היקבים של אזור זה. כך גם לגבי קוניאק, בורדו, קיאנטי ועוד ועוד יינות וליקרים הנקראים על שם האזור. יש בהחלט סוגי יין נתזים למשל שהם איכותיים לא פחות משמפניה מהאזור המקורי אבל היקבים חייבים להשתמש בשם אחר. ביינות שולחניים (אדום, רוזה ולבן) יש ביטויים מקובלים בשפות שונות הרשומים בד"כ על חזית הבקבוק בקטן והמעידים על המקוריות. כדוגמאות:

באיטלקית Indicazione Geografica Tipica ובעברית בתרגום חופשי - אינדיקציה ליין טיפוסי של האזור.

בצרפתית Appellation (Bordeaux) Controlee - ושוב בתרגום חופשי ביותר - מבוקר (מבורדו).

ישנו שימוש גם בביטויים בספרדים ובאנגלית אבל אלו השגורים ביותר וגם את האחרים ניתן להבין בצורה זו או אחרת שהם מעידים על מקוריות היין.

אין זה אומר שיינות שאין עליהם ביטוי מקוריות אינם טובים אבל כאשר יש כזה, לפחות ברור שלא מוכרים לכם "לוקש". אגב, זה לא מעיד על טיב היין אם כי במרבית המקרים אם אתם אוהבים יין "אזורי" זה יענה על הטעם שלכם. בשני הבקבוקים הימניים בתמונה תמצאו ביטויים אלו, על האמצעי בתווית התחתונה מתחת למילה "טוסקנה" ומעיד על יין מאזור טוסקנה ועל הימני מתחת למילה בורדו (לחצו על התמונה להגדלה ואולם יתכן ותתקשו לקרוא).

ישנם יקבים שממספרים בקבוקים וזה במרבית המקרים מעיד על יין מקורי של אותו יקב כי זה מצריך הזמנת תויות מבית דפוס רציני שמחזיק מכונות דפוס עם נומרטור הדפסה (או מכונת הדפסת נומרציה נפרדת, פחות משוכלל ויותר נדיר) ובתי דפוס כאלו לא יתנו ידם לזיופים. אגב, אם יש רק מספר על התוית הקדמית או האחורית אין זה מדד לאיכות מאחר ויתכן כי יוצרה סדרה גדולה מאוד. בסדרות קטנות יחסית יש מספר מתוך כמות כוללת שיוצרה. ראו בבקבוק השמאלי בתמונה, על התוית בצד שמאל למטה (רק אם תגדילו את התמונה) - 23625/29950. יש להניח שיקב "עמק האלה" ייצר 30 אלף בקבוקים ושמר 50 ללא מיספור למקרה של שבר בעת הביקבוק.

רוח, ים ובירה גם......

האביב מסתיים והקיץ בפתח, אין כמו לשבת מול הים בעת השקיעה, להתענג על הרוח והמראות הנפלאים שיש בארצנו שאמנם קטנטונת אבל בורכה בחוף ים שאין רבים כמותו בעולם.

ישנם מקומות רבים לשבת ולנשנש משהו בשעות בין ערביים אבל הפעם על מקום אחד בינתיים - במרינה בהרצליה. ואם כבר שם ולא רוצים להוציא הרבה כסף אזי כדאי בפאב מרפי'ס:

אתר מרפי'ס זה לא אתר מושלם ואין בו תפריט אבל לגבי המיקום ותגובות תוכלו לראות ולקרוא. ראשית, הכניסה למרפי'ס החל משעות ערב היא מגיל 21 ועד אז בכל מקרה בלי ילדים' אין פשרות בעניין למרות חוות דעת ותגובות על ה"חוק" הזה, וטוב שכך. צריך מקום בו יכולים מבוגרים להנות בלי צווחות ילדודס שמפריעות את מנוחת המוח.

בפאב זה יש  Happy hour שאינני זוכר מתי מתחילה אבל מסתיימת ב-20:00 ככל הזכור לי וכל המשקאות בהנחה ניכרת. הישיבה בחוץ נוחה מאוד והשרות אדיב גם אם לא הכי זריז בעולם אבל כאמור, זה מקום אליו באים כדי לתת לראש מנוחה והאיטיות המסויימת מתאימה לאוירה.

מה לשתות ולאכול ? - קודם לכל, צ'יפס בלגי שהוא רותח ומוגש על טס נירוסטה שבתחתיתו מפית לבנה שתספוג את מעט השמן, אם נותר, וכמות הצ'יפס גדולה ביותר (ארוחה שלמה לאדם אחד ועם מנה נוספת, ראה בהמשך, אזי ל-2), והמחיר ? 24 ש"ח. ישנם סוגים רבים של בירות לכל טעם. אני נוהג לשתות שם מרפי'ס אדומה במחיר של 26 ש"ח לחצי ליטר ויש גם 1/3 לממעיטים בשתיה או ליטר שלם למרבים בשתיה. כדאי ללוות את הבירה והצ'יפס במנת קלמרי נדיבה (31 ש"ח) אשר מגיעה עם רוטב רמולד ביתי. לשני אנשים אם נוסיף למשל כוס יין הבית עולה ארוחה שלמה כ-110 ש"ח ולמי שיש כרטיס מרפי'ס (אפשר למלא טופס במקום - צריך לבקש) יש גם 5% הנחה. ב-Happy hour זה יהיה זול יותר.

התפריט איננו נרחב ומכיל בעיקר אוכל פאבים אמיתי ומצפיה במנות של אחרים, הן נדיבות בגודלן.

והעיקר לא לשכוח, נוף המרינה והים, הרוח הנהדרת של שעות בין ערביים והמנוחה לראש.

יין - מזיגה והגשה

אינני סומלייה וגם לא עסקתי מעולם בהגשה מקצועית של יין ואולם לצרכים בייתיים, לחברים ואורחים, להלן מספר טיפים קטנים ובעיקר למזיגת יינות אדומים ולבנים. לא אעסוק כמעט במזיגת קוקטיילים, ליקרים ומשקאות חריפים אחרים (SPIRITS).

ראשית, כוס יין יש לרחוץ היטב במים פושרים וסבון אבל חשוב מאוד לשטוף היטב את הסבון שלא תשאר ולו שארית קטנה במיוחד על הדפנות בפנים. שתי סיבות לכך ואולי גם שלישית:

1. שאריות אלו ייראו ככתמים כאשר הכוס יבשה ולכן במסעדות שמגישות יין משובח, כוסות יין רוחצים ידנית והברמן ו/או הסומלייה מבריקים את הכוסות במטלית לבנה. הן יהיו מבריקות אבל לא בהכרח ללא שאריות נוזל הכילים.

2. טועמי היין מערסלים את הכוס כך שהיין (במיוחד אדום) יעלה טיפה לדפנות הכוס ואזי אם מסתכלים מול האור רואים פסים קטנים של נוזל כמעט שקוף שיורד לאט בדפנות העליונות. לא להאמין, זה כנראה שומן !!! ביין יש שומן מועט ביותר אליבא מומחה יין ישראלי ידוע, בכמות שמחשבוני הקלוריות/תזונה למיניהם אינם מתייחסים אליה כלל. במידה והכוס עם שאריות סבון אזי השומן יתרכב עם הדטרגנט ולא יראו אותו.

3. המהדרין טוענים כי שאריות דטרגנט פוגמות מעט בצלילות וצבע היין שגם אותם רואים על הדפנות לאחר העירסול.

רובינו אולי אינם טועמי יין מקצועיים אבל מעט תשומת לב לרחיצת הכוסות תפתור את האמור לעיל כי זו לא אגדה ככל הנראה.

יין רגיל ששותים כל יום אפשר למזוג ישר מבקבוק שנפתח ברגע זה אבל גם במזיגה כזו תהיו סבלניים ותנו ליין לנוח דקה שתיים בכוס, תרצו - תערסלו את הכוס כמו המומחים ותזרזו את תהליך "נשימת" היין. שמתם לב בודאי כי "המומחים" מחזיקים יין לבן בצואר הכוס כדי לא לחמם את היין הקר, אז גם ביין אדום רצוי להחזיק כך כי חום הגוף/היד (37 מעלות) מחמם גם יין אדום ב"טמפרטורת החדר" ובביטוי זה מתכוונים ל-21-22 מעלות.

יין טוב בן כמה שנים צריך "אויר לנשימה" ומניסיון, טיפול נכון בו ייצור את התנאים האידיאליים לשתיה ומיצוי הטעם, זו לא אגדה, זו אמת לאמיתה. ראשית לטמפרטורה, אנחנו בארץ חמה ובקבוק שסתם כך היה מאוחסן בחדר יהיה בטמפרטורת החדר שלעיתים היא בין 25 ל-30 מעלות ויהיה פחות טעים בטמפרטורה זו (הכנסת קוביות קרח תדלל את היין), במקרה זה לא בושה להכניס את היין למקרר לזמן מה. יין מיושן יש לפתוח כ-15 דקות לפני מזיגתו מבקבוק או למזוג אותו קודם לכן לדקנטר/קראף שבו פני היין רחבים הרבה יותר מאלו שבבקבוק ומאפשרים מגע טוב יותר עם האויר וגם אז לתת מספר דקות ל"התאווררות. בתמונה ישנם 4 כלי מזיגה ליין שהשני משמאל הוא הקראף הנכון למזיגת יין יבש אבל גם האחרים יצלחו למטרה זו בהעדר קראף (הראשון משמאל הוא לליקרים וויסקי, השני כאמור ליין יבש, השלישי לקוניאק והרביעי לסנגריה/מוחיטו/קאיפיריניה או כל קוקטייל עם קוביות קרח ופירות שהזרבובית שלו מונעת מעבר מוצקים בכמות גדולה).

בכוסות יין קטנות יחסית, מוזגים לגובה 2/3 הכוס. בכוסות גדולות/רחבות יותר עד מחצית גובה הכוס. "כוס יין" שמזמינים במסעדה מכילה כ-120-150 מיליליטר יין. באופן כללי, בקבוק אמור להספיק לכ-6 כוסות/מנות יין יבש ואם במסעדה אתם מזמינים 3-4 כוסות, קחו את כל הבקבוק, יצא אותו מחיר והרבה יותר יין.

האם אפשר להשאיר חצי בקבוק למשל למשך מספר ימים ? אצלנו בבית לא נשאר אף פעם חצי בקבוק ליותר מיום אחד ולא קרה שהוא התקלקל או טעמו נפגם מאוד. יש משאבות וקום שניתן לחבר לפי הבקבוק ואשר מצמצמות את כמות האויר הנותרת וכך נמנע חימצון מהיר של היין, הן לא יקרות. ניתן גם סתם לסגור בפקק ולשים בשכיבה במקרר פעולה שתאריך מעט את משך חיי היין. לאחר כ-3 ימים, במרבית המקרים, יתלווה ליין טעם חמצמץ אם לא נסגר בואקום. יינות לבנים עם טיפה מתיקות כגון ריזלינג או שרדונה יאריכו יותר ימים במקרר כשהם כבר פתוחים.

סיכום הטיפים:

1. כוס רחוצה ומיובשת היטב ללא שאריות דטרגנט

2. להקפיד על טמפרטורה שלא תעלה על כ-21 מעלות, רצוי מעט פחות

3. לתת ליין להתאוורר בבבקבוק, בכלי מזיגה או בכוס עצמה

4. למזוג כ-120 מיליליטר לכוס (2/3 כוס קטנה, חצי כוס גדולה יותר)

5. וטיפ נוסף - לא לשתות את היין כאשר יש מזון בפה, יין מצריך את בלוטות הטעם והריח חפות מדברים אחרים

יין מיושן/שמור, כיצד, איזה יין ובזול......

כחובב יין אני שומר כ-40 בקבוקים (לא ספרתי) בני 7 עד 15 שנים. פותח כמה במהלך שנה ומוסיף צעירים יותר שיתיישנו. אין לי מקרר יין, אם מישהו רוצה לתת לי מתנה אז בבקשה (שימצא לי גם מקום בביתנו העמוס) כי אני לא אקנה. למה ? ככה !!!

אבל באמת, צפיתי לפני מספר שנים בתכנית טלויזיה בה התראיין אספן יין גדול. לדבריו, כאשר היה צעיר הביא לו חבר יין שאמר שהוא לא רע וכדאי לשמור אותו עוד קצת. לקח האספן את הבקבוק ושם אותו בארון הבגדים, בבית הוריו, תחת מעילים. לאחר שנים ספורות בעת שהלך לעזוב את בית הוריו בזמן האריזה הוא מצא את הבקבוק ופתח אותו, כבר הפקק הריח נפלא והטעם היה נהדר. מאז הוא נדר כי על כל בקבוק שיפתח הוא ישים שניים לשמירה ויישון וכאשר כבר היו לו כמות לא מבוטלת של בקבוקים הם עדיין היו בארון בגדים תחת שמיכות ומעילים. כיום יש לו מרתף יין ממוזג כהלכה.

ההמלצות הן בד"כ לשמור יין אדום בטמפרטורה של כ-16 מעלות, לגבי יין לבן האגדה אומרת כי אסור לשמור יותר מגיל 2-3 שנים, אגדה ובולשיט, מביני יין יגידו לכם כי יש סודי יינות לבנים שאפשר לשמור שנים ארוכות ואפילו שהם מקבלים צבע כמעט כתום.

היין שאני שומר נמצא ברובו במחסן חשוך שכל קירותיו נוגעים בחללים אחרים או בקרקע (קומת מסד), אין טיפת שמש על הקירות ואין כניסת אור. חלק מהבקבוקים עטופים בניילון פצפצים, חלק בנייר וחלק בלי כלום. כולם שוכבים בכוננית מיוחדת לבקבוקי יין שקונים באיקיאה בכמה גרושים ומרכיבים בכמה דקות אבל ניתן להשכיב סתם כך בערימה על מדף. בדקתי בעבר בקייץ את הטמפרטורה במחסן זה, ביום שרב בצהריים והיא עמדה על 23 מעלות. בד"כ יש 20 ומטה מעלות. במבחן התוצאה - עד היום פתחתי רק בקבוק אחד שהיה מקולקל ממחסן זה ויתכן כי היה מקולקל קודם לכן.

נו, לא חוכמה, "יש לך מחסן תת קרקעי" תגידו. אז יש לי גם כתריסר בקבוקים שמאוחסנים בשכיבה בארון שחלקו נועד לאיחסון יין (ארון שחלקו כוורת) ובהם היין שבתמונה שהוא בן 11 שנים ונמצא אצלי במצב זה (חשוף לאור וחום חלקי) כבר 3-4 שנים, אחד מכמה מאותו סוג שקניתי במבצע ופתחתי ונהיניתי כמו אלו ששתו איתי. לחצו על התמונה ובמוגדל תראו את גילו ואת הכבשה של קדישמן מציצה עליו מאחור.

איזה יין לשמור ? אני לא מומחה. אני שואל כשאני קונה בחנות יין או סתם מהמר. כך למשל, בציר בורדו שנת 2009 נחשב כאחד שעשרות שנים לא היה טוב כמוהו, אקנה לי כמה בקבוקים מיקב במחירים בינוניים (2 ב-100 או ארגז עץ אטום של 6 ב-300 ש"ח) ואשמור לפחות עד גיל 5 עד 7, למי שמתעניין בשווי, יין בורדו מבציר טוב שנועד לשמירה והוא בן 7 ונקנה במחיר בינוני יעלה כיום 200-300 ש"ח לבקבוק לפחות. באתר של "דרך היין" תמצאו את עלון מבצעי החודש בפורמט PDF ובו הציון לכל יין ולצידו סמל של בקבוק:

עומד - לשתיה מיידית 

נטוי - לשתיה ו/או לשמירה 

שוכב - לשמירה (ביזבוז לשתות היום והם בד"כ יקרים מאוד ומעט כאלו נמכרים)

לאתר דרך היין:

http://www.wineroute.co.il/

לחצו על מבצעים וקבלו תמונה, לחצו על התמונה ותקבלו בפורמט PDF גדול יותר.

בפוסט הבא על יין - כיצד למזוג ולשתות יין מיושן.........

האם יש יין זול וטוב ?

הפוסט הראשון בסדרת יין לזכר ידידי עופר ברלס ז"ל (בתמונה) חובב יין שממנו למדתי מעט על יקבים ישראלים. 

בהמשך גם על האם צריך מקרר מיוחד לשמירת יין טוב, כיצד לפתוח, למזוג  ולהגיש יין, לבן או אדום ? מה להביא לחברים, טעמים חזקים וחלשים, מה זה יין "כשר", יקר יותר וישן יותר טוב יותר ?  ואולי עוד.

אינני מומחה ליין, לא למדתי כלום בנושא מעבר לקריאה בעיתונים ובאינטרנט אבל....... אני כבר עשרות בשנים נוהג לשתות כוס או שתיים יין אדום בארוחת ערב.

אז קודם לכל, יש יין זול וטוב. מי שנוהג לשתות יין בתדירות יומית ואיננו באלפיון העליון גם לא יכול להרשות לעצמו לשתות יין יקר. 

ביין לבן, אם דרגת המתיקות חשובה, יש יינות יבשים וחצי יבשים במחירים שווים לכל נפש של יקבים ישראלים (20-30 ש"ח לבקבוק) ואם איננו אניני טעם, נסתפק בבחירת דרגת היובש. 

ביין אדום יש כבר עניין של "לא אוהב מרלו", "מקבל פריחה מקברנה סוביניון" (כן, יש כאלו) וכד'. לצערי, מחירי היין האדום של היקבים הישראלים שאינם "יין לחתונה" הם יקרים יחסית ויש יבוא מתחרה זול יותר וטוב לא פחות. לעיתים יש מבצעים של היקבים הגדולים שבהם רכישת כמות תביא להוזלה ניכרת כגון למשל טמפרניו מסדרת טבע של יקבי בנימינה (נחמד וקליל) שנמכר לפני הפסח בפחות מ-30 ש"ח לבקבוק או שיאון של רמת הגולן שנמכר בפחות מ-30 ש"ח לבקבוק (בלנד נחמד) או הר חרמון אדום (בלנד טוב בהחלט) שבמבצעים נמכר בתג מחיר של כ-30-35 ש"ח לבקבוק. מי שקצת משקיע יותר ורוצה לטעום מיקבי בוטיק יכול למצוא  למשל בלנד מצויין של יקב בוטיק "אבידן" (קיבוץ אייל) שנמכרים 2 ב-100 ש"ח בדרך היין במקום 70 לאחד.

המבחר הזול מחו"ל הוא גדול בהרבה. יש 4 ב-100, 3 ב-100 וכד' בכל מיני רשתות יין. כאן כבר צריך להיזהר כי לעיתים באמת מדובר ביינות נחותים בטעם שספק אם הם מתאימים לבישול. המלצתי היא במקרים אלו היא לא לקנות רק מרלו או רק קברנה סוביניון אם לא טעמתם את היין הזה קודם לכן, לעיתים טעמם הוא כאילו מהלו אותם במים או שהם רוויים בגופרית (ראו על התווית מאחור) שמוסיפה טעם זר כמו עפיצות. קנו בלנדים או שיראז או פינו נואר או זינפנדל. ביינות מדרום אמריקה יש את הסכנות שכתבתי קודם אבל ביינות אוסטרליים למשל לא תידפקו ובודאי שלא בצרפתיים ובאיטלקיים גם אם הם מסוג עינב אחד.

הסתמכו על חוות דעתם של המוכרים בחנויות היין, גם אם הם צעירים, הם עברו הכשרה מסויימת ובד"כ טעמו במסגרת ערבי טעימות את מרבית היינות הזולים בחנות. הגדירו להם מה אתם רוצים במפורש:

- לא יותר מאשר _____ ש"ח לבקבוק

- טעם חזק/חלש

- ריח חזק/חלש

- יבש מאוד או מעט מתקתק

בבוא הזמן, תלמדו להכיר את היקבים הזרים ואת הטעמים אותם אתם אוהבים ותהנו מיינות זולים וטובים באמת.

האם יין יקר יותר הוא טוב יותר ? האם יין ישן יותר הוא טוב יותר ? על זה בפוסט אחר..........