רוסטביף - הרבה שיטות, תמיד טעים.....

מקורו של הרוסטביף הוא כנראה בחיילים רומאים. ולמה כבר מאז ? כי זו טעות שגורה שמופיעה אפילו בויקיפדיה. העלו בדמיונכם את האדם הקדמון, לאחר גילוי האש, צולה נתח בשר משופד על מקל עץ מעל מדורה או גחלים והרי לכם רוסטביף, קריספי מבחוץ, אדמדם מבפנים. כמו שנאמר עוד מקדמא דנא.

כיום, רוסטביף ניתן לעשות בכמה שיטות בתנור או למי שיש גריל גדול עם שיפוד מרכזי שמסתובב ע"י מנוע (בחום נמוך בגריל סגור). בתנור יש שתי שיטות עיקריות, למעשה הפוכות אחת מהשניה:
1. לאחר תיבול, עיסוי במרינדה, בחום גבוה לזמן קצר בתנור ולאחר מכן לכסות בנייר כסף או להשאיר גלוי בחום נמוך לזמן יותר ארוך. חסידי שיטה זו טוענים שקודם יש לסגור הבשר והם צודקים כאשר משתמשים בבשר ללא שומן כגון פילה או שייטל וחבל לאבד נוזלים.
2. לאחר תיבול ועיסוי/מריחה במרינדה, בחום בינוני תחת נייר כסף או עטוף בנייר כסף ו-20 דקות אחרונות פתוח בחום גבוה. שיטה זו טובה לאנטריקוט וסינטה (צריך לבקש מהקצב להשאיר את השומן).

אז בשיטה השניה, אם משתמשים באנטריקוט כמו בתמונות (חביב עלי) יש להוריד את השומן מבחוץ, יש מספיק בפנים הנתח. התיבול והמרינדה יכלים להיות מסוגים שונים לפי טעמם של הסועדים וכאן אתן רק סוג אחד.

חומרים:
2.5-3.5 ק"ג נתח אנטריקוט שלם
ענפי תבלין טריים - טימין, רוזמרין, מרווה וכו'
פלפל שחור גרוס גס
מלח
תערובת מרינדה העשויה מ- רוטב ברביקיו, רוטב סויה, רוטב חמוץ מתוק אדום (בכמויות שוות), סה"כ כוס מלאה או יותר ובתוכה לערבב שתי כפות חרדל גרגרים.
שום חתוך לפרוסות דקות.

הכנה:

כאשר הבשר כבר על נייר הכסף, לעשות חתכים צרים ועמוקים בבשר מכל צדדיו ולנעוץ פנימה את פרוסות השום. לעסות היטב את הבשר במרינדה מכל הצדדים ואם נשפך מסביב זה בסדר גמור. לפזר את המלח והפלפל ולשים מתחת ומעל את ענפי התבלין - ראו בתמונה.
לסגור את נייר הכסף כך שיהיה אטום אבל לא לגמרי צמוד לבשר. להכניס לתנור בחום של 175 מעלות. נתח של 3 ק"ג יצטרך 45-50 דקות ואזי ישאר אדמדם מבפנים, לצליה מלאה צריך 75 דקות. לאחר זמן זה, לפתוח את שולי נייר הכסף ולחשוף את חלקו העליון של הנתח (למטה יהיה רוטב) לעוד 15-20 דקות בחום 200 מעלות. יש להתאים את זמני הצליה לפי משקל הנתח.
לאחר שמוציאים מהתנור, להוציא את ענפי התבלין, הם כבר עשו את שלהם ודינם הוא לפח הביולוגי החום. המהדרין מחכים כמה דקות בטרם הם חותכים את הנתח לפרוסות וטענתם היא שככה העסיסיות נספגת ונשמרת ואיננה משפריצה החוצה. זה אולי נכון בשיטה הראשונה אבל בשיטה זו (השניה) אין שום משמעות לחכות זמן נוסף עד החיתוך.

מי שאוהב קליפה קריספית - אפשר (מתאים מאוד לפסח גם) לפזר בנדיבות קמח מצה לאחר העיסוי במרינדה או פרורי לחם. במקרה זה, את הצליה האחרונה, הפתוחה, יש לעשות כאשר התבנית עם הנתח נמצאת בחלק התחתון של התנור.

nasala zone restaurant - london

אוהבים אוכל הודי ? רשת מסעדות זו טובה לאין ערוך מכל מסעדה הודית בארץ. המדובר במסעדות עם דקורציה מאוד מעניינת, שרות מהיר ואדיב, אוירה שקטה למרות היות המסעדות גדולות יחסית ואוכל נהדר. זה לא אוכל גורמה אבל אוכל הודי מוכר, מוקפד וטעים להפליא.
רק טיפ אחד חשוב - אם בכוונתכם לאכול שם בערב אחרי הצגה, המסעדות מקבלות הזמנה אחרונה ב-22:45. אנחנו הגענו ב-22:35, הזמנו וקיבלנו את האוכל תוך כ-5 דקות וב-22:50 נשאלנו אם בכוונתנו להזמין קינוח כי זה הזמן האחרון להזמין מהמטבח.
האוכל במחירים בינוניים-זולים יחסית ללונדון וניתן לאכול ארוחת טאלי + כוס יין וכוס לאסי למשל בכ-100 ש"ח (17-18 ליש"ט לכל היותר), הארוחה משביעה ואין צורך בקינוח מה גם שההודים אינם משתבחים בקינוחים. בצהרים יש ארוחות מוזלות וכל ארוחה מעל 11.50 ליש"ט היא בהנחה של 15% ומשקה שני ב-50% הנחה.
לאתר המסעדות - לחץ על הלינק -> http://www.masalazone.com/

אנחנו אכלנו בסניף שנקרא "קובנט גארדן", ברחוב לא גדול אבל נח מאוד להגעה ואי אפשר לפספס כי הוא נמצא בפינה והוא סניף די גדול:


לקחנו מנת טאלי אחת שמחירה נקבע על פי מנת הבשר שבאה איתה (יש גם טאלי רק צמחוני) ובממוצע כ-11 ליש"ט וכאמור משביעה לחלוטין.

ארוחת טאלי - Masala Zone

מקבלים מגש כמו בתמונה ובו 3 מנות של תוספות קטנות, אורז או צ'אפטי, נאן ומנת הבשר שנבחרה.

מנה נוספת לקחנו צ'יקן טיקה מסאלה עם אורז לבן, יש כמויות רוטב עצומות (וגם כמות הבשר נדיבה) לעירבוב עם האורז.

הוספנו גם 2 כוסות לאסי כפי שרואים בכוס בתמונה העליונה, לאסי עם התיבול העדין דמוי כמון הודי שאין שני לו כיוגורט לשתיה ויין.
סה"כ עם טיפ, המחיר לא הגיע ל-200 ש"ח !!! בהחלט מומלץ לארוחה מהירה אבל טעימה ומוקפדת.

המבורגר ביתי, קל ופשוט, תמיד טרי והגייני......

המבורגר זו הגירסה המטוגנת של קציצת הטרטר הרוסית מהמאה ה-16 ואשר מלחים גרמניים הביאו להמבורג שם טיגנו
אותה במאה ה-19.
אלף ואחת גירסאות יש להמבורגר ולא רק מבשר אלא גם מדג וצמחוני.
בפוסט זה אני נותן גירסא ביתית שאפשר לעשות על הגריל או בחורף בתוך הבית על הפלנצ'ה.
הסוד הגלוי של המבורגר טוב הוא איכות הבשר המקורי וכמות השומן, שני מרכיבים אלו יקבעו את העסיסיות בכל דרגת עשיה שתבחרו.

אין צורך בבשר יקר דווקא והמבורגר טוב אפשר לעשות מנתח "פלדה" טחון גס. אני אישית אוהב לערבב נתח זה עם פרגיות טחונות וכמו שכתבתי קודם, יש אלף ואחת גירסאות.

מרכיבים:
חצי ק"ג פלדה טחון גס
חצי ק"ג פרגיות טחון גס
50 גרם שומן כבש שנטחן עם הבשר
1 בצל גדול
צרור פטרוזיליה קטן
1 פלפל אדום או גמבה
חצי כפית מלח
קורט פלפל שחור טחון טרי
תבלינים לפי הריח והטעם - בהרט, ראס-אל-חנות, פפריקה אדומה מתוקה

אופן ההכנה:
את הבצל, פלפל ופטרוזיליה טוחנים דק (עם הלהב החד במעבד המזון) יחד עם התבלינים, מוסיפים את הבשר ולשים בשתי
ידיים היטב במשך 2-3 דקות לפחות. מכסים בניילון ומכניסים למקרר לשעתיים לפחות (יכול
להחזיק גם 3 ימים במקרר).
גודל/משקל ההמבורגר תלוי בהעדפות אישיות אבל הדרך הקלה ביותר להכנה (בתמונות) - לוקחים רינג מתכת גדול, חופנים בשר ביד (חופן מלא זה כ-110-130 גרם), מכניסים לרינג ועם כוס שקטנה במעט מהרינג מהדקים, מרימים את הרינג ויש המבורגר מוכן. לאחסן בין ניילונים כמו בתמונה הראשונה.

מידת העשייה:
המבורגר Well-Done זה עוול לאוהבי בשר מצד שני Rare גורם לאבדן חלק מהטעמים. כל דרגה אחרת תיצלח. אפשר לשלוט על דרגת העשיה לא רק באמצעות הגריל אלא גם מלכתחילה בקביעת העובי הבסיסי טרם הצליה.
למי שיש בגריל מבער אינפרא-אדום מוגבה (Intergrill), ישים את ההמבוגר לדקה בכל צד מעל מבער זה (לסגירה מהירה ושמירת עסיסיות בפנים) ויעביר למבער רגיל.
אסור בתכלית האיסור למרוח ו/או להשרות במרינדה !!!

נשנושי קיץ - "ארטיב" מנגו (מם בסגול)

ארטיב מנגו

מותר להשתגע - מנגו עם יוגורט כבשים והילדים והנכדים יעלזו ויקפצו מרוב שמחה ותענוג.
תוספת שיגעון למבוגרים ? מעט פלפל חריף אדום קצוץ דק, יעקצץ את הלשון ומשתלב נפלא עם המתיקות העזה של המנגו.
עכשיו עונת המנגו, הם פשוט מתחילים לנשור מהעצים וחבל לפספס את העונה. יש סלטים עם מנגו, עמבה, ליפתן, מוס, קרם ועוד אבל ניתן להכין גם "ארטיב" - ארטיק-קרטיב במרקם. ולמה בכותרת מם בסגול ? תראו במרכיבים ותנחשו לבד........

המנגו מוצאו בהודו וסין ולא באפריקה כמו שכתוב בתשבצים בטעות, עץ טרופי שאוהב לחות ויש עשרות סוגים. במנגו יש ויטמין C, ויטמין A וברזל בכמות פי 20 מתפוז.

במתכון זה, בדרך לארטיב, עוברים דרך מוס מנגו העשוי משני מרכיבים בלבד.

מרכיבים:

יוגורט כבשים (כזה שאין לו ריח צאן), נותן חמיצות עדינה

מנגו

לרוצים שיפור מהותי - מיץ מסונן של 7-8 פסיפלורה

היחס בין מנגו ליוגורט הוא 200 מיליליטר יוגורט (כ-1 גביע) על כל 2 מנגו
מי שרוצה גם קצת שומן - ניתן להוסיף מעט קצפת (שמנת קצפת 38%) לאחר שטוחנים בסטיק.
למבוגרים בלבד - פלפל אדום טרי קצוץ דק, חצי כפית על כל מנגו.

ההכנה - הכל בתמונות:

2 מנגו ו- 200 מיליליטר יוגורט כבשים (זה ממחלבת ג'ת)

לקלוף מנגו ולהוציא גרעינים, להוסיף יוגורט במיכל גדול

לטחון בסטיק (עכשיו זה כבר מוס מנגו - קינוח בפני עצמו). המנגו גורם להקצפה (בועות אויר)

להכניס לתבניות ולהקפיא (ישאר המון מוס כקינוח) את התוצאה ראיתם בהתחלה

אם מוסיפים קצפת, המרקם יהיה מעט יותר רך ואפשר גם בתבנית שקעים מאפינס. להוצאת הארטיבים ממנה לצלחות לפתן יש לשים את תחתית התבנית תחת מים פושרים.

מבשלת פפו ויקב נבות - מסעדה ב-צלפון

על בסיסם של מבשלה, יקב ומחלבה ממקום אחר הוקמה מסעדה במושב צלפון. וברשותכם אתחיל במשל הידוע על האב הנוטה למות ומכנס את ילדיו ונותן לכל אחד מקל ומבקש מהם לשבור אותו, דבר שנעשה בקלות ואז הוא מאגד את המקלות לצרור ואף אחד לא מצליח לשבור את הצרור והנמשל ידוע. ומה זה קשור למסעדת פפו ? משני טעמים (תרתי משמע), הראשון כי מדובר בשילוב של יקב, מבשלה ומחלבה (מכפר טרומן) שהם הרכב מנצח באופן כללי למשהו קליל, והשני לקראת סוף הביקורת על מסעדה זו.

המסעדה נמצאת במושב צלפון, ליד צומת נחשון, ברחוב התאנה 49 (לא אומר הרבה) ויש שילוט טוב עד למקום ופשוט מאוד להגיע. יש חניה במקום. המסעדה מורכבת מחלק פנימי בו נמצא המטבח, דלפק מזיגת בירה, מקררי יין ובירה, שולחנות לסועדים וקישוטים תואמים את רוח המקום, החלק החיצוני הוא מרפסת מקורה שניתן לסגור אותה בחורף ואשר צופה אל כרמים, מראה נפוץ במטה יהודה אשר מקרין שלווה פסטורלית וללא רעשי סביבה.

מוטי מסביר על הכנת בירה

הגענו שמונה אנשים לבראנצ' של שישי (שבת סגור), במקום היו מעט סועדים. השולחנות במרפסת גדולים ומאפשרים לפרוס את האוכל והשתיה בנוחיות ויש מרווח סביר בין הכסאות, בקיצור ישיבה נוחה מאוד יחסית למסעדות אחרות. את המקום מנהל מוטי בוהדנה ואולי מנהל זו אמירה פשוטה מדי, מוטי שולט בכל ביד רמה כי הוא המבשלה, היקב, המסעדה, המביא והמוציא (ולא רק לחם מן הארץ).

ולארוחה - הזמנו פלטות גבינות, פלטות ירקות ופוקצ'ות, תוספת לחם, מגוון בירות ו-2 בקבוקי יין. הגבינות תוצרת מחלבת בוטיק מכפר טרוומן היו מעולות, גבינות איכותיות ומסוגים שונים שלא כולם מקובלים כגון מנצ'גו למשל, סנט-מור מאוד מיוחדת, פרמזן רכה מעט ועוד, פלטה בהחלט נדיבה. תוספת הירקות הייתה עגבניות, מלפפונים, פלפלים כשהכל חתוך לפרוסות ומתובל, לא משהו לספר עליו בבית. הפוקצות טובות, שגרתיות. הלחם הוא משהו בין ג'בטה ללחם ספרדי שדומה בצורתו ושונה בטעמו, סביר בהחלט.

יקב נבות מייצר 2 יינות בלבד- 100% קברנה סוביניון ו-100% מרלו, יינות זניים. לעת זו פותח מוטי בקבוקים משנת 2009, יינות שהיו בחביות עץ למעלה מ-20 חודש. לבקשת חלק מהסועדים פתחנו במרלו, מתקתק מעט, כאילו לא גמר את התסיסה בחבית, היין עדין עם טעם טוב בפה, טעם שלא יורד לגרון, אין מי שלא יאהב אותו, יין של מסיבות אני קורא לו. אניני הטעם יעדיפו את הקברנה סוביניון של יקב נבות, מאוד יבש עד כדי חמיצות עדינה, טעם עץ/חבית עדין, טעם שיורד עמוק לגרון ובכל זאת לא יין "חזק", בהחלט יין יחודי. מחיר היין לשתיה במסעדה הוא 85 ש"ח, בהחלט מחיר סביר בהתחשב בזה שהיין נמכר למי שקונה הביתה ב-75 ש"ח לבקבוק, מאוד הוגן. http://www.navot-winery.co.il/

מבשלת פפו מייצרת מיגוון סוגי בירה ואשר לכל אחת שם של אשה כגון: אלישבע, תרצה, עלמה ועוד. ישנה איל סקוטית, טראפיסט בלגית, סטאוט, טראפיסטית כהה ועוד סוגים. טעמתי כמה מהן ועוד לפני זה בבית יצא לי לשתות כמה סוגים ממבשלת פפו. לא נפלתי מהכסא מאף לא אחת מהן, אדגיש כי אף אחת איננה "נפילה", הן בהחלט משתוות לרמת בירות בוטיק אחרות בארץ אבל יש רבות בארץ טובות מהן ביותר מדרגה אחת. הטראפיסיטית הבלגית חלשה מדי, הכהה מרירה מדי, הסטאוט הוא עם קצף לא סמיך כמו שצריך להיות לסטאוט והיא דלילה מדי אבל המיגוון מפצה בהחלט וכאמור הן סבירות.

ובלי לספר קצת על מוטי אי אפשר, קפיץ שמניע את המסעדה, לוקח הזמנות, מגיש, מתעניין ובעיקר מספר ומסביר. מגיע לשולחן עם חיטה קלוייה כהה, זו ששמים בבירות לעשותן כהות (בסטאוט יש כ-12% חיטה קלוייה), מביא גם חיטה קלוייה מעט, מסביר על ההבדל, נותן לטעום, מסביר כיצד נעשית הבירה, מהיכן מביאים את החומרים, כיף לשמוע אותו, את התשוקה הבוערת לאוכל ושתייה. בשולחן אחר הוא מסביר על היין, זוג שהגיע הוא לוקח לפתח הכרם ומסביר על הגפנים והכל מתנהל בשלווה וללא דופי, כל בקשה מתמלאת מהר.

שמונה אנשים, 2 פלטות גבינות וירקות, 2 פוקצ'ות, 3 סלסלות לחם, 2 בקבוקי יין, 6 בירות והכל 466 ש"ח בלבד, השארנו 20% טיפ.

ולא שכחתי את הנמשל, הטעם השני שהובטח בהתחלה. מעט מהדברים הם מעולים, יין הקברנה, הגבינות בחלקן ומוטי כמובן לצד השקט והפסטורליה. שאר הדברים בינוניים עד טובים. ובכל אופן המקום מקבל אצלי ציון 9 (מ-10) כי השילוב הכולל והסטינג של כל המרכיבים יוצר חבילה מנצחת בהחלט, שווה ליסוע במיוחד לבוקר מענג.

מוטי מארגן במקום גם ארוחות לקבוצות גדולות, יש הרבה מקום. 02-9992291, 054-5304576.

מסעדת El Rincon de Madrid ומתכון לסנגריה של המסעדה

עם חוליו הבעלים

ובכן, ספק מסעדה, ספק טאפאס בר, כניסה ארוכה עם דלפק ישיבה לאורך מקרר ובו מעט סוגי טאפאס. על הקיר מאחור התפריט בטוש לבן על לוח שחור במספר שפות, כתוב בעברית "מטבח ספרדי מסורתי" ולמה ? כי אשתי כתבה זאת ברשותו של בעל המסעדה, חוליו, בחור כבן 40, מקסים ומדבר אנגלית בהחלט סבירה, תופעה יוצאת דופן במסעדות במדריד. במרתףף, 4-5 שולחנות מכוסים בבד פפיטה כחול-לבן ומשמשים לארוחה מתפריט די עשיר. היינות בחלקם במסעדה הם מיקב בוטיק של חבר של חוליו הבעלים, יינות צעירים ומבטיחים 1.8-2.0 יורו לכוס נדיבה בהחלט. במסעדה עובדת גם טבחית אשר מבשלת הכל טרי מדי יום ומנות הטאפאס והרסיונס נדיבות בהחלט וטעימות, לא גורמה אבל מוקפד, טעים ומשביע. המסעדה מדורגת ע"י TRIPADVISOR במקום ה-26 מתוך כ-4,300 מסעדות במדריד, ראו להלן:

http://www.blogger.com/blogger.g?blogID=8165692660515719773#editor/target=post;postID=6835838112409951320
אתר המסעדה כרגע בבניה http://www.elrincondemadrid.com
כתובת:
Calle Coloreros, 4

בר הטאפאס

הכיתוב בעברית שהוספנו

28013 Madrid
לא רחוק מכיכר מיור וכיכר סול בסמטה קטנה.

ועכשיו, למתכון הסנגריה של חוליו, הוא מכין אותו טרי, לא מראש ובמקרה זה הוא גם לא הזול ביותר במדריד. אבל ראשית סנגריה פירושה מדמם ומרבית האנשים מכינים אותה מיין אדום ומיץ תפוזים וגם בויקיפדיה זה רשום כך - אז דעו כי זו טעות גסה ונפוצה וטעמה של סנגריה כזו איננו דומה לטעם של האמיתית. לסנגריה אמיתית יש מרירות עדינה הבאה כתוצאה מהוספת ליקר או אפריטיף כלשהו כגון רום, ברנדי, ג'ין או במתכון שלהלן - וורמוט (מרטיני לבן) החביב על תושבי מדריד. שיגעון שלי - כדי בכל אופן, למי שרוצה, לתת כמו טעם תפוזים מריר עדין - תוספת 100 מ"ל קמפארי למרכיבים שלמטה ושהספרדים לא יקראו את זה.

הסנגריה כל כך זולה במסעדות במדריד עד כדי כך שישבנו בכיכר קטנה, בחוץ, על ליטר וחצי סנגריה משובחת ב-9.90 יורו.

סנגריה שהוכנה בבית על פי המתכון של חוליו

ולמתכון של חוליו - להכנת 1 ליטר סנגריה:
400 מ"ל יין אדום יבש
200 מ"ל וורמוט (מרטיני לבן)
200 מ"ל לימונדה מוגזת (שוופס חובה בשל המרירות)
200 מ"ל סודה
קוביות לימון טרי
הרבה קרח
לשתות מייד כי חשוב שהגיזוז העדין ישאר.

אחוז האלכוהול בסנגריה זו הוא כ-8% (15% בוורמוט ו-13% ביין אדום ממוצע) ולכן ניתן לשתות הרבה יחסית מבלי להשתכר.

גספצ'ו אנדלוסי - gazpacho

מקורו של המרק הוא בספרד בחבל אנדלוסיה. במקור, המרק היה עשוי משאריות לחם יבש, חומץ, שמן, מלח ושום, בלי עגבניות. העגבניות והפלפלים הובאו לאירופה אחרי גילוי אמריקה ובמשך הזמן השתלבו במרק אשר הפך לאדום ונוספו עוד מרכיבים וגירסאות שונות למרק. כאן יובא המתכון אשר במרכיבי הירקות שלו יש רק עגבניות ואת שאר הירקות מכניס הסועד על פי טעמו - כך מגישים זאת במדריד.

סיר הגספצ'ו ובקצה השולחן צלחות הירקות

צלחות הירקות למרק בצד ימין

התמונות לקוחות מארוחה ספרדית שנערכה בביתנו והגספצ'ו היה מנה ראשונה. בין יתר המנות ניתן לראות סנגריה תוצרת בית לפי המתכון של מסעדת רינקון דה מדריד, ENSALADA RUSA (סלט רוסי) שזו מנה חובה בכל בר ומסעדת טאפאס, פינצ'וס שונים עם מנצ'גו, פרוסות גבינת ברי מטוגנות, חמון איבריקו וצוריזו ועוד מנות אחרות.

מרכיבים:

12-15 עגבניות בשלות מאוד ואדומות

3/4 כוס שמן זית

1/3 כוס חומץ שרי (חומץ חרז שעשוי מפרי עץ ה-MADRONE ומיושן בחביות עץ) או חומץ תפוחים

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

1 בצל גדול או 2 בינוניים

2-5 שיני שום (כל אחד לפי אהבת טעם וריח השום)

3 פרוסות עבות של לחם לבן

פלפל אדום חריף - לפי הטעם (ניתן להשתמש בטבסקו)

עלי נענע טריים

לתוספות - 4 קעריות של מלפפונים קלופים, עגבניות, פלפל ירוק, בצל - הכל קצוץ לקוביות קטנות.

ההכנה:

חולטים את העגבניות במים רותחים ל-3-5 דקות ומקלפים אותן, מוציאים את ה"עוקץ" הירוק הקשה. חתוכים את הבצל גס מאוד ואת הלחם לקוביות.

טוחנים את הכל למעט מלח, פלפל ופלפל חריף עד קבלת מרק סמיך יחסית. מוסיפים את התבלינים במשורה, מערבבים וטועמים, מתקנים את התיבול והחומץ במידת הצורך, מוסיפים עלה נענע אחד על כל עגבניה וטוחנים שוב.

את המרק מגישים קר ולכן רצוי להכינו מעגבניות שהיו במקרר ולהכניסו לעוד 3 שעות לפחות למקרר. אם מגישים מייד - מוסיפים לפעולת הטחינה קוביית קרח אחת על כל עגבניה ועוד פרוסת לחם. לצד המרק  - קעריות הירקות עם כפיות כך שכל סועד יוכל להוסיף לבדו.

גירסאות אחרות של המרק הן עם מרכיבים אלו אבל עם מלפפונים ופלפל ירוק טחונים עם כל החומרים. אני מעדיף את הגירסה המקורית האנדלוסית של עגבניות נטו.