אורז הודי אדום

לא להיבהל, למרות שכתוב הודי זה בלי קארי ואני קראתי לזה הודי בשל הטעם (תרתי משמע) שיש שימוש בתבלינים הודיים. זהו מתכון מקורי לחלוטין, אני לא אכלתי מתכון כזה במסעדות הודיות בארץ ובחו"ל והחלטתי שהוא יהיה הודי לצרכי שמו. בתמונה (לחצו להגדלה) - כמנה ראשונה עם כדור בשר למעלה.

מצרכים:

2 כוסות אורז בסמטי

3 כפות חמאה

4 כוסות מים רותחים

1 כפית מלח

3/4 כוס אטריות דקות (לא חובה)

1 כף גדושה תבלין טנדורי אדום (יש בדוכני תבלינים במשקל, התבלין מצויין לעוד מאכלים ונותן גם צבע אדום מעבר לריח מדהים)

1/2 כפית כורכום ו/או מעט זעפרן

קורט תבלין גראם מסאלה (לא חובה אבל רצוי, להשיג במכולות הודיות ברמלה או במטחנת תבלינים במרכולים בלונדון, אני טוחן לבד מכ-6-7 מרכיבים שאותם אני קונה בלונדון)

הכנה:

בסיר בינוני בעל תחתית רחבה ככל האפשר (או סוטאז'), על אש גדולה) מלהיטים את החמאה עד שמתחילה להשחים, מוסיפים את האורז ומערבבים במרץ עד שמעט גרגירים מתחילים להשחים, מוסיפים את האטריות והתבלינים וממשיכים לערבב עוד כדקה על אש קטנה. מוסיפים את המים הרותחים והאורז יבעבע, להיזהר הביעבוע בא מייד ויכול להשפריץ קצת. להקטין את האש ולכסות. כאשר כל המים נספגים, טועמים ומוסיפים מים רותחים אם האורז עדיין איננו רך. בגלל האטריות, האורז לא יוצא בגרגירים נפרדים לגמרי אלא מעט-מעט דביק.

הגשה:

לוהט ישר מהסיר או אם מבשלים להגשה מאוחרת יותר, להעביר לתבנית פיירקס שטוחה ולפזר למעלה עוד קצת גראם מסאלה בחום של 175 מעלות עד שהאורז למעלה פריך.

מתאים בעיקר לבשרים עם רוטב לרבות בשרים בסיגנון הודי.

כמנה בפני עצמה אפשר לבשל על בסיס ציר עוף עם חתיכות בשר קטנות שמוסיפים כבר בעת טיגון האורז כגון צלעות מעושנות שבשרן פורק מהעצמות והעצמות מתווספות לתבשיל (יש בטיב טעם ויוז'י) או פיסות קטנות של חזה עוף.

בתאבון !!!

יין - מזיגה והגשה

אינני סומלייה וגם לא עסקתי מעולם בהגשה מקצועית של יין ואולם לצרכים בייתיים, לחברים ואורחים, להלן מספר טיפים קטנים ובעיקר למזיגת יינות אדומים ולבנים. לא אעסוק כמעט במזיגת קוקטיילים, ליקרים ומשקאות חריפים אחרים (SPIRITS).

ראשית, כוס יין יש לרחוץ היטב במים פושרים וסבון אבל חשוב מאוד לשטוף היטב את הסבון שלא תשאר ולו שארית קטנה במיוחד על הדפנות בפנים. שתי סיבות לכך ואולי גם שלישית:

1. שאריות אלו ייראו ככתמים כאשר הכוס יבשה ולכן במסעדות שמגישות יין משובח, כוסות יין רוחצים ידנית והברמן ו/או הסומלייה מבריקים את הכוסות במטלית לבנה. הן יהיו מבריקות אבל לא בהכרח ללא שאריות נוזל הכילים.

2. טועמי היין מערסלים את הכוס כך שהיין (במיוחד אדום) יעלה טיפה לדפנות הכוס ואזי אם מסתכלים מול האור רואים פסים קטנים של נוזל כמעט שקוף שיורד לאט בדפנות העליונות. לא להאמין, זה כנראה שומן !!! ביין יש שומן מועט ביותר אליבא מומחה יין ישראלי ידוע, בכמות שמחשבוני הקלוריות/תזונה למיניהם אינם מתייחסים אליה כלל. במידה והכוס עם שאריות סבון אזי השומן יתרכב עם הדטרגנט ולא יראו אותו.

3. המהדרין טוענים כי שאריות דטרגנט פוגמות מעט בצלילות וצבע היין שגם אותם רואים על הדפנות לאחר העירסול.

רובינו אולי אינם טועמי יין מקצועיים אבל מעט תשומת לב לרחיצת הכוסות תפתור את האמור לעיל כי זו לא אגדה ככל הנראה.

יין רגיל ששותים כל יום אפשר למזוג ישר מבקבוק שנפתח ברגע זה אבל גם במזיגה כזו תהיו סבלניים ותנו ליין לנוח דקה שתיים בכוס, תרצו - תערסלו את הכוס כמו המומחים ותזרזו את תהליך "נשימת" היין. שמתם לב בודאי כי "המומחים" מחזיקים יין לבן בצואר הכוס כדי לא לחמם את היין הקר, אז גם ביין אדום רצוי להחזיק כך כי חום הגוף/היד (37 מעלות) מחמם גם יין אדום ב"טמפרטורת החדר" ובביטוי זה מתכוונים ל-21-22 מעלות.

יין טוב בן כמה שנים צריך "אויר לנשימה" ומניסיון, טיפול נכון בו ייצור את התנאים האידיאליים לשתיה ומיצוי הטעם, זו לא אגדה, זו אמת לאמיתה. ראשית לטמפרטורה, אנחנו בארץ חמה ובקבוק שסתם כך היה מאוחסן בחדר יהיה בטמפרטורת החדר שלעיתים היא בין 25 ל-30 מעלות ויהיה פחות טעים בטמפרטורה זו (הכנסת קוביות קרח תדלל את היין), במקרה זה לא בושה להכניס את היין למקרר לזמן מה. יין מיושן יש לפתוח כ-15 דקות לפני מזיגתו מבקבוק או למזוג אותו קודם לכן לדקנטר/קראף שבו פני היין רחבים הרבה יותר מאלו שבבקבוק ומאפשרים מגע טוב יותר עם האויר וגם אז לתת מספר דקות ל"התאווררות. בתמונה ישנם 4 כלי מזיגה ליין שהשני משמאל הוא הקראף הנכון למזיגת יין יבש אבל גם האחרים יצלחו למטרה זו בהעדר קראף (הראשון משמאל הוא לליקרים וויסקי, השני כאמור ליין יבש, השלישי לקוניאק והרביעי לסנגריה/מוחיטו/קאיפיריניה או כל קוקטייל עם קוביות קרח ופירות שהזרבובית שלו מונעת מעבר מוצקים בכמות גדולה).

בכוסות יין קטנות יחסית, מוזגים לגובה 2/3 הכוס. בכוסות גדולות/רחבות יותר עד מחצית גובה הכוס. "כוס יין" שמזמינים במסעדה מכילה כ-120-150 מיליליטר יין. באופן כללי, בקבוק אמור להספיק לכ-6 כוסות/מנות יין יבש ואם במסעדה אתם מזמינים 3-4 כוסות, קחו את כל הבקבוק, יצא אותו מחיר והרבה יותר יין.

האם אפשר להשאיר חצי בקבוק למשל למשך מספר ימים ? אצלנו בבית לא נשאר אף פעם חצי בקבוק ליותר מיום אחד ולא קרה שהוא התקלקל או טעמו נפגם מאוד. יש משאבות וקום שניתן לחבר לפי הבקבוק ואשר מצמצמות את כמות האויר הנותרת וכך נמנע חימצון מהיר של היין, הן לא יקרות. ניתן גם סתם לסגור בפקק ולשים בשכיבה במקרר פעולה שתאריך מעט את משך חיי היין. לאחר כ-3 ימים, במרבית המקרים, יתלווה ליין טעם חמצמץ אם לא נסגר בואקום. יינות לבנים עם טיפה מתיקות כגון ריזלינג או שרדונה יאריכו יותר ימים במקרר כשהם כבר פתוחים.

סיכום הטיפים:

1. כוס רחוצה ומיובשת היטב ללא שאריות דטרגנט

2. להקפיד על טמפרטורה שלא תעלה על כ-21 מעלות, רצוי מעט פחות

3. לתת ליין להתאוורר בבבקבוק, בכלי מזיגה או בכוס עצמה

4. למזוג כ-120 מיליליטר לכוס (2/3 כוס קטנה, חצי כוס גדולה יותר)

5. וטיפ נוסף - לא לשתות את היין כאשר יש מזון בפה, יין מצריך את בלוטות הטעם והריח חפות מדברים אחרים

לשם שמירת השבת - בישול בלי אש - סטייק טרטר הגיגים ומתכון

אני ידוע גם בשם הרב נח נור (היפוך אותיות השם). הרב נח - עושה מה שנח לו, השבת נח לי לא להדליק אש (וגם נשאר מלא אוכל מארוחת שישי בערב) לכן פוסט על סטייק טרטר.

האגדה מספרת כי שמו של סטייק זה מאומצות שהיו מניחים המונגולים הטטרים מתחת לאוכף במשך היום ותנועות האוכף והלחץ היו מרככות את הבשר ו"מבשלות" אותו. זאת נראית לי אגדה מהויקפדיה  אבל לא מצאתי הסבר אחר.

עידכון מאוחר - ז'ול ורן בספרו מיכאל סטרוגוב כותב על הבשר בתקופת שביו של מיכאל אצל הטטרים וכנראה זה מקור השם  והרי ז'ול ורן היה ידוע כממציאן בלתי נלאה.

לקח לי שנים עד עד שבדרך מקרה, לפני מספר שנים, אכלתי עיסקית בפריז במסעדת PETIT BOFINGER (בצרפתית הוגים פטי בופנג'ה www.bofingerparis.com/ ) שמולה נמצאת מסעדת בופנג'ה עצמה שהיא יקרה בהרבה. העסקית שם היא מנה עיקרית וראשונה או אחרונה, כל היום, כל השנה. כמעט הזמנתי את מנת הדגל של העסקיות - כבד עגל על מצע פירה אבל הבחנתי שהתפריט שונה ויש סטייק טרטר שטרם טעמתי - להכנה עצמית או מוכן ע"י השף. הזמנתי סטייק טרטר מוכן.
לימים, בביקור נוסף בפריס אכלתי את מה שמוגדר על ידי מבקרי מסעדות "סטייק טרטר הטוב בפריס" ובלינק להלן כתבה שלי על המסעדה סטייק טרטר הטוב בפריס le faux filet

גם אשתי והבן (עמרי) טעמו ממנו והתלהבו, טעם גן עדן כמו שאומרים הפולנים.

החלטתי שיש אתגר חדש, להכין מנה זו בבית כי יש מספיק קרניבורים במשפחתנו. חיפשתי באינטרנט מתכונים ומסתבר שברובם יש אותם המרכיבים ביחס כזה או אחר ויש מרכיבים שמופיעים פחות, החלטתי על ריבוי מרכיבים ולהלן המתכון (ראו התוצאה בתמונה) ל-6 מנות בערך:

1 ק"ג בשר פילה בקר

מיץ  מלימון שלם

2 מלפפונים בחומץ קטנים

2 כפות צלפים

3-4 צנוניות קטנות

4 פילטים אנשובי קטנים

2 כפות פטרוזיליה

1-2 כפות ברנדי או קוניאק

1 כף שמן זית

אפשרי (לא חובה) - בצל קטן, פלפל חריף קטנטן (או מעט טבסקו), 3 חלמונים, אפשר במקום לערבב חלמונים - לשים חלמון שלם על המנה עצמה והמהדרין שמים חלמון של ביצת שלו.

המשקיענים קוצצים את הכל בשתי  סכינים ואני לעיתים פשוט טוחן את כל המרכיבים המוצקים במכונת בשר, בדיסקית הגסה, כמו שנראה לי שעושים בחלק מהמסעדות בצרפת (בחלקן קוצצים זאת בשני סכינים מול הסועד) ולבסוף מוסיף את הנוזליים יותר. נותן לזה לעמוד רק עד שעה לפני ההגשה (צריך לאכול טרי ככל האפשר כי הלימון, המלפפונים בחומץ והצלפים  "מבשלים" את הבשר).

אני מכין לזה רוטב, לשים מעט מעל, לאלו שצריכים לעדן את טעמו העז של הבשר הנא:

3 כפות גדושות מיונז

2 כפות חרדל גרגירים

כף מיץ לימון

1/3 כוס מים פושרים עם כדור סוכרזית מומס

לשים מעט על הטרטר כמו בתמונה.

בתאבון !!!

אדיסון

האם ידעתם שאדיסון היה הממציא הפורה בעולם ? 1000 פטנטים רשומים על שמו. הידוע שבהם הוא הנורה, לא נורת החשמל אלא נורת הלהט, חשמל אלו כל סוגי הנורות. גם הפטיפון הראשון בעולם היה של אדיסון למשל ועוד ועוד.

אדיסון איננו בחיים ועל שמו הקימו מסעדה ברעננה. אולי מסעדה זה לא התאור המדוייק, עירוב של פאב, בר ומסעדה בכפיפה אחת. בדיוק סוג בית האוכל והשתיה שהאזור השכונתי הזה זקוק לו - לצעירים ומבוגרים כאחת, תפריט מתחכם אך לא פלצני, תוספת של דוכן סושי שנעשה לפי הזמנה, שילוב בין ראשונות מסורתיות, עיקריות ידועות (לרבות פירות ים וסושי) וקינוחים ותיקים והכל עשוי לעילא ולעילא, אי אפשר להידפק. שילוב של בירות מהחבית במבחר סביר עם יינות סבירים וקוקטיילים שגרתיים. בקיצור, לכל אחד יש לפי טעמו הכל.

אכלנו מבחר שלם של ראשונות - פטה הכבד כמו תמיד מצויין רק הריבה היצירתית לא התאימה למנה, קרפצ'ו ברמה של אליפות והמלווה בפוקצה גדולה חינם, סיגר טלה  (שעוד נחזור אליו) בטחינה ורוטב גספצ'ו שהיה מאוד מקורי ומעולה. לעיקריות הצעירים לקחו המבורגר שהוא בהחלט טוב אם כי לא הטוב ביותר באזור השרון והיותר מבוגרים לקחו גם סקלופיני וקבב טלה שהיו בהחלט ברמה טובה מאוד. אההההה, ופה הגענו לסיבה לכתיבת פוסט זה.........

כל העיקריות הגיעו למעט קבב הטלה שלי דווקא. ניחא, לפעמים לוקח עוד דקה. כעבור דקה, באה מלצרית ואמרה שיקח עוד כ-3-4 דקות, ביוזמתה. לאחר כ-3 דקות, באה המלצרית והביאה צלחת עם סיגר טלה לוהט (2 סיגרים חתוכים ל-2 כל אחד מהם) ואמרה שזה על חשבון הבית עד שהקבב יגיע, מנה מכובדת למי שכבר אכל קרפצ'ו ועוד אמור לאכול מנה עיקרית, יודעי ח"ן (תרתי משמע) הבינו שזה יבלע בבטני ללא בעיות מיוחדות. אחרי עוד כ-2 דקות הגיעו 5 קבבוני טלה משובחים (על מצע מסבחה וסלטון עגבניות טריות קצוצות חריף עדין), באמת איחור קטנטן שספק אם בכלל שווה התייחסות.

לקינוחים כבר לא היה מקום אבל מי שיגיע לאדיסון ויהיה לו מקום שיקח אצבעות שוקולד - זה שוקולד מעולה ישר לוריד, כנראה יותר מ-100% שוקולד, מנה לא גדולה אבל אי אפשר לאכול יותר מדבר מרוכז שכזה. וכן לקחנו 2 קפה מצויין שהרבה מתיימרים  כבית קפה יכולים ללמוד איך להכין. סה"כ כ-660 ש"ח ל-5 ראשונות (בלי האקסטרא חינם), 6 עיקריות, 4 בירות גדולות, 2 כוסות יין ו-2 קפה - בהחלט סביר. את כרטיס האשראי באה לקחת מי שנראתה כאחראית ואמרה שבגלל "המקרה" הקפה הוא על חשבון הבית והורידה כ-30 ש"ח. השארתי טיפ נדיב במיוחד.

ידידי, לא התלוננתי ועוד לא הייתי קרוב להתלונן על שהקבב לא הגיע בתיזמון המושלם של 5 העיקריות האחרות. גם קיבלנו אקסטרא בשווי של למעלה מ-40 ש"ח, גם לא חייבו על הקפה והכל מיוזמת האחראים במקום. המילה היחידה ששמעו מאיתנו היא "תודה", שום רמז ו/או סימן  למורת רוח. זה באמת היה יחס יוצא דופן וראוי לפוסט.

המקום באמת מומלץ למי שלא רוצה משהו מחייב, מקום מאורגן נהדר עם מקומות ישיבה גם בחוץ בקייץ, בר שמסביבו כיף לשבת לעיסקית של צהרים, כורסאות וספות נוחות לישיבה, יחס אדיב ומנומס. כל לבוש מתאים למקום. בזמן ארועי ספורט גדולים ובסוף שבוע רצוי להזמין מקום בשל שלל הפלזמות במקום המשדרות ספורט.

בקיצור חברים - מומלץ ביותר לא בשל משהו יוצא דופן אלא בשל השילוב הקטלני - אוכל טוב, אוירה נהדרת ויחס אדיב.

לאתר המסעדה:

http://www.rol.co.il/sites/edison/

או

http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtrestid=5841

יין מיושן/שמור, כיצד, איזה יין ובזול......

כחובב יין אני שומר כ-40 בקבוקים (לא ספרתי) בני 7 עד 15 שנים. פותח כמה במהלך שנה ומוסיף צעירים יותר שיתיישנו. אין לי מקרר יין, אם מישהו רוצה לתת לי מתנה אז בבקשה (שימצא לי גם מקום בביתנו העמוס) כי אני לא אקנה. למה ? ככה !!!

אבל באמת, צפיתי לפני מספר שנים בתכנית טלויזיה בה התראיין אספן יין גדול. לדבריו, כאשר היה צעיר הביא לו חבר יין שאמר שהוא לא רע וכדאי לשמור אותו עוד קצת. לקח האספן את הבקבוק ושם אותו בארון הבגדים, בבית הוריו, תחת מעילים. לאחר שנים ספורות בעת שהלך לעזוב את בית הוריו בזמן האריזה הוא מצא את הבקבוק ופתח אותו, כבר הפקק הריח נפלא והטעם היה נהדר. מאז הוא נדר כי על כל בקבוק שיפתח הוא ישים שניים לשמירה ויישון וכאשר כבר היו לו כמות לא מבוטלת של בקבוקים הם עדיין היו בארון בגדים תחת שמיכות ומעילים. כיום יש לו מרתף יין ממוזג כהלכה.

ההמלצות הן בד"כ לשמור יין אדום בטמפרטורה של כ-16 מעלות, לגבי יין לבן האגדה אומרת כי אסור לשמור יותר מגיל 2-3 שנים, אגדה ובולשיט, מביני יין יגידו לכם כי יש סודי יינות לבנים שאפשר לשמור שנים ארוכות ואפילו שהם מקבלים צבע כמעט כתום.

היין שאני שומר נמצא ברובו במחסן חשוך שכל קירותיו נוגעים בחללים אחרים או בקרקע (קומת מסד), אין טיפת שמש על הקירות ואין כניסת אור. חלק מהבקבוקים עטופים בניילון פצפצים, חלק בנייר וחלק בלי כלום. כולם שוכבים בכוננית מיוחדת לבקבוקי יין שקונים באיקיאה בכמה גרושים ומרכיבים בכמה דקות אבל ניתן להשכיב סתם כך בערימה על מדף. בדקתי בעבר בקייץ את הטמפרטורה במחסן זה, ביום שרב בצהריים והיא עמדה על 23 מעלות. בד"כ יש 20 ומטה מעלות. במבחן התוצאה - עד היום פתחתי רק בקבוק אחד שהיה מקולקל ממחסן זה ויתכן כי היה מקולקל קודם לכן.

נו, לא חוכמה, "יש לך מחסן תת קרקעי" תגידו. אז יש לי גם כתריסר בקבוקים שמאוחסנים בשכיבה בארון שחלקו נועד לאיחסון יין (ארון שחלקו כוורת) ובהם היין שבתמונה שהוא בן 11 שנים ונמצא אצלי במצב זה (חשוף לאור וחום חלקי) כבר 3-4 שנים, אחד מכמה מאותו סוג שקניתי במבצע ופתחתי ונהיניתי כמו אלו ששתו איתי. לחצו על התמונה ובמוגדל תראו את גילו ואת הכבשה של קדישמן מציצה עליו מאחור.

איזה יין לשמור ? אני לא מומחה. אני שואל כשאני קונה בחנות יין או סתם מהמר. כך למשל, בציר בורדו שנת 2009 נחשב כאחד שעשרות שנים לא היה טוב כמוהו, אקנה לי כמה בקבוקים מיקב במחירים בינוניים (2 ב-100 או ארגז עץ אטום של 6 ב-300 ש"ח) ואשמור לפחות עד גיל 5 עד 7, למי שמתעניין בשווי, יין בורדו מבציר טוב שנועד לשמירה והוא בן 7 ונקנה במחיר בינוני יעלה כיום 200-300 ש"ח לבקבוק לפחות. באתר של "דרך היין" תמצאו את עלון מבצעי החודש בפורמט PDF ובו הציון לכל יין ולצידו סמל של בקבוק:

עומד - לשתיה מיידית 

נטוי - לשתיה ו/או לשמירה 

שוכב - לשמירה (ביזבוז לשתות היום והם בד"כ יקרים מאוד ומעט כאלו נמכרים)

לאתר דרך היין:

http://www.wineroute.co.il/

לחצו על מבצעים וקבלו תמונה, לחצו על התמונה ותקבלו בפורמט PDF גדול יותר.

בפוסט הבא על יין - כיצד למזוג ולשתות יין מיושן.........

אסתטיקה זה עניין של טעם (וההיפך), תרתי משמע.... והערת אגב ברוח היום

הרי מדובר בבלוג ולכן קצת מארועי האוכל של אתמול. ארועים ברבים זה קצת מוגזם אבל ארוע בודד של ארוחת צהרים לבד היה גם היה (וסתם פאב עם קלמארי, ציפס בלגי ובירה בערב היה אבל בצמד).

בישלתי לי כדורי בשר בנוסח עדות אשכנז, תמונה כאן ומתכון אולי ביום אחר. טיפ אחד כן אתן היום - כדורים מבשר עוף עושים מ"פרגיות", יותר עסיסי ויותר נימוח. למה פרגיות במרכאות ? כי זה מתרנגולות זקנות שמביציהן נהננו ימים ארוכים בטרם ירכיהן הסקסיות הפכו לכדורי בשר, ואולי זה סוד הנעורים, הולידו והשריצו ואז תקבלו רגליים סקסיות (אבל גם שעירות/מנוצות....). ולמה קוראים לבשר ירכיים פרגיות לאלוהים הפתרונים ומי שחושב עצמו לאלוהים אולי ייתן תשובה בתגובה לפוסט זה.

אבל עסקינן באסתטיקה כאמור בכותרת וגם מאכל משעמם ניתן להגיש בצורה אסתטית ולעיתים המראה לבדו מגביר את התאבון והרצון לעסוק במנה עצמה. לו מנה זו שבתמונה הייתה מוגשת בצבא (יש לי ניסיון רב) או בבית סוהר (אין לי ניסיון בכלל, רק מצפייה ב-חזקול) למשל, הרי שהמגיש היה מטיח בוכטה של פירה בצד הצלחת האחד ושופך כדורי בשר עם המון רוטב מימי בצד השני והרוטב משפריץ למרחוק וגולש מעבר לשפתי הצלחת שראתה ימים טובים יותר והכתמים על מדי ב' רק היו משפרים את ההסוואה. והערת אגב ברוח היום על מדים - לא חשבו בשייטת 13 שאולי כדאי שהפושטים היו פושטים מדיהם ומסתערים בבגדים אזרחיים כך שלא יבדלו מקהל שוחרי השלום שנפשו להם בתמימות על ספינת שעשועים ובסה"כ עסקו בתחרות זריקת סכינים למטרה ?

אז רבותי, גם כדורי בשר עם פירה אפשר להגיש בצורה נאה שמעוררת תאבון כמו בתמונה. פירה בצלחת עם שוליים מוגבהים מעט, במרכז חופרים בור עם כף כך שנוצר מכתש, במכתש שמים בעדינות את הכדורים ועליהם רוטב וירקות מהתבשיל (במקרה זה עגבניות חצויות וגזע כרובית חתוך שלא זורקים אף פעם, לכל דבר יש שימוש). הרוטב מתפזר לצדדים ונעצר בשולי הפירה הגבוהים, גם יפה וכאשר אפרסם את המתכון (ותבשלו) תיווכחו שגם טעים.

האם יש יין זול וטוב ?

הפוסט הראשון בסדרת יין לזכר ידידי עופר ברלס ז"ל (בתמונה) חובב יין שממנו למדתי מעט על יקבים ישראלים. 

בהמשך גם על האם צריך מקרר מיוחד לשמירת יין טוב, כיצד לפתוח, למזוג  ולהגיש יין, לבן או אדום ? מה להביא לחברים, טעמים חזקים וחלשים, מה זה יין "כשר", יקר יותר וישן יותר טוב יותר ?  ואולי עוד.

אינני מומחה ליין, לא למדתי כלום בנושא מעבר לקריאה בעיתונים ובאינטרנט אבל....... אני כבר עשרות בשנים נוהג לשתות כוס או שתיים יין אדום בארוחת ערב.

אז קודם לכל, יש יין זול וטוב. מי שנוהג לשתות יין בתדירות יומית ואיננו באלפיון העליון גם לא יכול להרשות לעצמו לשתות יין יקר. 

ביין לבן, אם דרגת המתיקות חשובה, יש יינות יבשים וחצי יבשים במחירים שווים לכל נפש של יקבים ישראלים (20-30 ש"ח לבקבוק) ואם איננו אניני טעם, נסתפק בבחירת דרגת היובש. 

ביין אדום יש כבר עניין של "לא אוהב מרלו", "מקבל פריחה מקברנה סוביניון" (כן, יש כאלו) וכד'. לצערי, מחירי היין האדום של היקבים הישראלים שאינם "יין לחתונה" הם יקרים יחסית ויש יבוא מתחרה זול יותר וטוב לא פחות. לעיתים יש מבצעים של היקבים הגדולים שבהם רכישת כמות תביא להוזלה ניכרת כגון למשל טמפרניו מסדרת טבע של יקבי בנימינה (נחמד וקליל) שנמכר לפני הפסח בפחות מ-30 ש"ח לבקבוק או שיאון של רמת הגולן שנמכר בפחות מ-30 ש"ח לבקבוק (בלנד נחמד) או הר חרמון אדום (בלנד טוב בהחלט) שבמבצעים נמכר בתג מחיר של כ-30-35 ש"ח לבקבוק. מי שקצת משקיע יותר ורוצה לטעום מיקבי בוטיק יכול למצוא  למשל בלנד מצויין של יקב בוטיק "אבידן" (קיבוץ אייל) שנמכרים 2 ב-100 ש"ח בדרך היין במקום 70 לאחד.

המבחר הזול מחו"ל הוא גדול בהרבה. יש 4 ב-100, 3 ב-100 וכד' בכל מיני רשתות יין. כאן כבר צריך להיזהר כי לעיתים באמת מדובר ביינות נחותים בטעם שספק אם הם מתאימים לבישול. המלצתי היא במקרים אלו היא לא לקנות רק מרלו או רק קברנה סוביניון אם לא טעמתם את היין הזה קודם לכן, לעיתים טעמם הוא כאילו מהלו אותם במים או שהם רוויים בגופרית (ראו על התווית מאחור) שמוסיפה טעם זר כמו עפיצות. קנו בלנדים או שיראז או פינו נואר או זינפנדל. ביינות מדרום אמריקה יש את הסכנות שכתבתי קודם אבל ביינות אוסטרליים למשל לא תידפקו ובודאי שלא בצרפתיים ובאיטלקיים גם אם הם מסוג עינב אחד.

הסתמכו על חוות דעתם של המוכרים בחנויות היין, גם אם הם צעירים, הם עברו הכשרה מסויימת ובד"כ טעמו במסגרת ערבי טעימות את מרבית היינות הזולים בחנות. הגדירו להם מה אתם רוצים במפורש:

- לא יותר מאשר _____ ש"ח לבקבוק

- טעם חזק/חלש

- ריח חזק/חלש

- יבש מאוד או מעט מתקתק

בבוא הזמן, תלמדו להכיר את היקבים הזרים ואת הטעמים אותם אתם אוהבים ותהנו מיינות זולים וטובים באמת.

האם יין יקר יותר הוא טוב יותר ? האם יין ישן יותר הוא טוב יותר ? על זה בפוסט אחר..........