טחינה היא בעצם ממילה בערבית שנהגית טַחִינַה או טַחִינֵיַּה והיא מהשרש טחנ כמו בעצם בעברית. מבדילים בין שני סוגים עיקריים:
- טחינה לבנה - זו הנטחנת מזרעי שומשום מקולפים
- טחינה מלאה - זו הנטחנת מזרעי שומשום על קליפתם ולעיתים מכונה גם טחינה אתיופית.
יש שפע של סוגי טחינה בישראל אבל מניסיוני בטעימת טחינה, אף לא אחת מגיעה לטיב ולמרקם של הטחינות משכם למעט אולי אחת, טחינת דקל מהכפר מג'אר (עליה לא כתוב כאן הפעם). הטחינה הטובה ביותר שאכלתי והכנתי היא דווקא מחברון וכבר מספר שנים שאני לא מוצא היכן לקנות אותה - טחינת אל ג'וניידי.
ראשית, רק טיפ אחד להכנת טחינה - אם רוצים אותה מאוד לבנה אזי צריך לעבוד עם מים קרים מהמקרר, לערבב כ-80-90 אחוז מהמים בלבד ובסוף להוסיף עוד כמה כפות מים קרים ופתאום הטחינה תלבין מאוד כבמעשה קסם. אינני נכנס לכמויות הלימון, הפטרוזיליה, המלח -איש איש וטעמו. יש המצאה ישראלית של שום טרי בטחינה, לא אצלי ולא אצל הערבים.
טחינה מערבבים עם מזלג, לא עם כף ולא עם מוט/סטיק. תתרגלו ותראו שהרבה יותר מהר ונוח.
כל הטחינות שיפורטו להלן עולות 22-24 ש"ח ל-1 ק"ג במגזר הערבי.
לי ידועים 5 סוגי טחינה שונים משכם ואדרג אותם החל מהפחות טובה, שכאמור טובה יותר מכל אחת אחרת תוצרת הארץ, ועד הכי טובה:
1. טחינת קראוון - בטעות קוראים לה טחינת היונה בגלל הציור עליה שהוא של בעל הכנף קורא (קראוון בערבית). היא מאוד נוחה להכנה. מסמיכה מהר מאוד, אוהבת הרבה לימון יחסית. ניתן להשיג אותה בכל הארץ ואפילו בצפון תל אביב.
2.טחינת יונים - טחינה טעימה מאוד מהסוג הלבן. זקוקה יחסית ליותר מים (כלומר ריכוז החומר הגולמי טוב). חיסרון אחד - אם לא מנערים מדי פעם אזי נוצר גוש סמיך מאוד למטה (לא נורא, ניתן לשימוש). איננה זקוקה לתוספת מלח כלל. ניתן להשיג בעיקר ביישובים במגזר הערבי אבל גם במעדניות בערים הגדולות.
טחינת כתר - זו כבר טחינת עילית באמת, סמיכה, טעם מרוכז טוב. אוהבת לימון ופטרוזיליה. קשה יותר להשגה ( יש אצל מעדניית פאוזי עיראקי ברחוב הראשי בטירה). עדיפה בהרבה על קודמותיה כאן.
טחינת עאייש - טחינה משומשום אתיופי קלוי. לא לגמרי מלאה אבל יוצאת יותר בז' והמרקם שלה גס יותר. טחינה יוצאת דופן ויש להוסיף לה מעט לימון ומלח וזהו ומים כמובן......ניתנת להשגה בקצביית אלדאיעה בצומת חורשים מאחורי תחנת הדלק (הכניסה הדרומית לג'לג'וליה), הקצביה/מעדניה מומלצת בכל מקרה.
טחינת הג'ירפה - טחינת אל-זראפה. מלכת הטחינות, מרקם מעולה, לבנה, עדינה בטעם ולכן אוהבת לימון ופטרוזיליה יותר מאחרות. גם בסקר של עכבר העיר מלפני מספר שנים זכתה לציון מאוד גבוה. ניתן להשיג באבו גוש.
- טחינה לבנה - זו הנטחנת מזרעי שומשום מקולפים
- טחינה מלאה - זו הנטחנת מזרעי שומשום על קליפתם ולעיתים מכונה גם טחינה אתיופית.
יש שפע של סוגי טחינה בישראל אבל מניסיוני בטעימת טחינה, אף לא אחת מגיעה לטיב ולמרקם של הטחינות משכם למעט אולי אחת, טחינת דקל מהכפר מג'אר (עליה לא כתוב כאן הפעם). הטחינה הטובה ביותר שאכלתי והכנתי היא דווקא מחברון וכבר מספר שנים שאני לא מוצא היכן לקנות אותה - טחינת אל ג'וניידי.
ראשית, רק טיפ אחד להכנת טחינה - אם רוצים אותה מאוד לבנה אזי צריך לעבוד עם מים קרים מהמקרר, לערבב כ-80-90 אחוז מהמים בלבד ובסוף להוסיף עוד כמה כפות מים קרים ופתאום הטחינה תלבין מאוד כבמעשה קסם. אינני נכנס לכמויות הלימון, הפטרוזיליה, המלח -איש איש וטעמו. יש המצאה ישראלית של שום טרי בטחינה, לא אצלי ולא אצל הערבים.
טחינה מערבבים עם מזלג, לא עם כף ולא עם מוט/סטיק. תתרגלו ותראו שהרבה יותר מהר ונוח.
כל הטחינות שיפורטו להלן עולות 22-24 ש"ח ל-1 ק"ג במגזר הערבי.
לי ידועים 5 סוגי טחינה שונים משכם ואדרג אותם החל מהפחות טובה, שכאמור טובה יותר מכל אחת אחרת תוצרת הארץ, ועד הכי טובה:
1. טחינת קראוון - בטעות קוראים לה טחינת היונה בגלל הציור עליה שהוא של בעל הכנף קורא (קראוון בערבית). היא מאוד נוחה להכנה. מסמיכה מהר מאוד, אוהבת הרבה לימון יחסית. ניתן להשיג אותה בכל הארץ ואפילו בצפון תל אביב.
2.טחינת יונים - טחינה טעימה מאוד מהסוג הלבן. זקוקה יחסית ליותר מים (כלומר ריכוז החומר הגולמי טוב). חיסרון אחד - אם לא מנערים מדי פעם אזי נוצר גוש סמיך מאוד למטה (לא נורא, ניתן לשימוש). איננה זקוקה לתוספת מלח כלל. ניתן להשיג בעיקר ביישובים במגזר הערבי אבל גם במעדניות בערים הגדולות.
טחינת כתר - זו כבר טחינת עילית באמת, סמיכה, טעם מרוכז טוב. אוהבת לימון ופטרוזיליה. קשה יותר להשגה ( יש אצל מעדניית פאוזי עיראקי ברחוב הראשי בטירה). עדיפה בהרבה על קודמותיה כאן.
טחינת עאייש - טחינה משומשום אתיופי קלוי. לא לגמרי מלאה אבל יוצאת יותר בז' והמרקם שלה גס יותר. טחינה יוצאת דופן ויש להוסיף לה מעט לימון ומלח וזהו ומים כמובן......ניתנת להשגה בקצביית אלדאיעה בצומת חורשים מאחורי תחנת הדלק (הכניסה הדרומית לג'לג'וליה), הקצביה/מעדניה מומלצת בכל מקרה.
טחינת הג'ירפה - טחינת אל-זראפה. מלכת הטחינות, מרקם מעולה, לבנה, עדינה בטעם ולכן אוהבת לימון ופטרוזיליה יותר מאחרות. גם בסקר של עכבר העיר מלפני מספר שנים זכתה לציון מאוד גבוה. ניתן להשיג באבו גוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה